בר"ע 8602/86

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בעלות על רכוש בין בני זוג נשואים. הדירה בה הם מתגוררים היא "בבעלות" משותפת שלהם, אם כי היא אינה רשומה באופן רשמי על שמם. זכויותיהם בנכס הן חוזיות בלבד, כלומר יש להם הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל והחברה המשכנת. האישה הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לפרק את השותפות הרכושית ביניהם. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי אין לה סמכות לדון בעניין המהותי, אשר צריך להידון במקום זאת בבית המשפט המחוזי. על החלטה זו הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט קבע כי הביטוי "חלוקת מקרקעין" בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט מתייחס אך ורק לפירוק שיתוף במקרקעין כהגדרתו בחוק המקרקעין. מאחר והזכויות המדוברות הינן חוזיות, הן חורגות מהוראות חוק המקרקעין ולכן אינן מקנות סמכות לבית משפט השלום. במקום זאת, הזכויות מסווגות כבעלות משותפת על חובה, הנחשבת ל"זכות" הניתנת לחלוקה כמו כל זכות מטלטלין אחרת. זאת ועוד, על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, תביעות הנוגעות למקרקעין, לרבות מקרה זה, מצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ללא קשר לשווי הזכות. הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר בעינו, כאשר המערערת נושאת בהוצאות המשפט של המשיב.