ת"א 36001-11-15

תקציר

הנתבעים מואשמים במכירת מתאמים מפרים המפרים את זכויותיה הבלעדיות של התובעת בסימן המסחר הרשום שלה, וכן בביצוע עוולה של גניבת עין, תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת. הנתבעים טוענים כי רכשו את המוצרים המפרים בתום לב מצד שלישי ולכן אין להטיל עליהם אחריות בגין הפרת סימן מסחר. הם גם מכחישים את הטענות האחרות על מעשים פסולים. בית המשפט פוסק לטובת התובע. נפסק כי אין די בטענת תום הלב של הנתבעים כדי לבסס הגנה, שכן היא מבוססת על מבחן סובייקטיבי בלבד, שאינו מוכר בדין הישראלי. עוד קובע בית המשפט כי זכויות סימן המסחר של התובעת הופרו, שכן המתאמים שמכרו הנתבעים נשאו סימן כמעט זהה לזה של התובעת, דבר העלול להטעות צרכנים ולגרום להם להאמין כי הם רוכשים את מוצריה המקוריים של התובעת. כמו כן, הנתבעים לא הביאו כל ראיה ממשית שתתמוך בטענתם בדבר רכישת המתאמים המפרים בתום לב מצד שלישי. באשר לעוולת גניבת העין, בית המשפט מוצא כי התובע הצליח להוכיח את היסודות הנדרשים, שהם קיומו של מוניטין בעסק וחשש סביר להטעיית הציבור. לתובע נפסק פיצוי כספי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סימן מסחר ו-10,000 ₪ נוספים בגין עוולת גניבת עין. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 8,500 ₪. בנוסף, בית המשפט מוציא צו הצהרתי הקובע כי התובעת מחזיקה בזכויות קניין רוחני בלעדיות במתאמים המקוריים, וכל צד שלישי מנוע מלעשות בהם שימוש ללא הרשאה מפורשת. כמו כן ניתן לנתבעים צו מניעה קבוע, האוסר עליהם לעסוק בכל פעילות מסחרית הכרוכה במתאמים או באריזות המפרים. לבסוף, הצד השלישי, שלטענת הנתבעים סיפק להם את המתאמים המפרים, מחויב לשפות את הנתבעים בגין כל סכום שיידרשו לשלם לתובע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות. לצד השלישי ניתנים 14 יום להיענות עם קבלת בקשת הנתבעים, או שיהיו כפופים להם הפרשי ריבית והצמדה. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויש להעבירו אליהם בדואר רשום על ידי המזכירות.