רע"א 1108/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בתביעת הפרת זכויות יוצרים. בפסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה, נקבע כי המבקשים הפרו את זכויות היוצרים של המשיב בכך שהעתיקו ארבעה דפי לימוד לשימוש ב"בית הספר לברמנים" שלהם. בית משפט השלום הורה למבקשים לשלם למשיב פיצויים סטטוטוריים בסך 20,000 ₪, וכן שכר טרחה שונה, כאשר עובדי המבקשים שביצעו את ההעתקה יישאו בחלק גדול יותר מהאחריות. אחד העובדים ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר את ממצאי בית משפט השלום אך התאים את הסכומים שישולמו על ידי המערערים. פסיקת בית המשפט המחוזי הייתה כי על העובד שביצע את ההעתקה לשאת ב-20% מהסכומים ששולמו, ולא ב-80% שקבע בית משפט השלום. בנוסף, אחריותו של עובד זה לא הייתה משותפת ומשותפת לזו של מנהל בית הספר, המשיב מס' 2. המבקשים, שהיו המשיבים בבית המשפט המחוזי, מבקשים עתה רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו את שיעורי חלוקת האחריות וכי לא היה מקום להטיל עליהם פיצויים עונשיים, שכן הם עצמם לא ביצעו את ההעתקה המפרה. עוד הם טוענים, כי שגה בית המשפט המחוזי בביטול אחריותם המשותפת והמשותפת של המשיב מס' 3 והמשיב מס' 2. עם זאת, השופט שבפניו נדונה בקשת רשות הערעור הגיע למסקנה כי הבקשה לא גילתה כל הצדקה ל"ערעור שני". באשר לסוגיה הראשונה שהעלו המבקשים, ציין השופט כי חלוקת האחריות היא עניין הנתון לשיקול דעתה של ערכאת הערעור, שבסמכותה להתערב בקביעותיה של הערכאה הפרוצדורלית בעניין זה, אם נמצאו בלתי סבירות או בלתי ראויות. בסוגיית הפיצויים העונשיים מוסבר בפסק הדין כי פיצויים סטטוטוריים, שנועדו להרתיע ולפצות על עוולות קשות להוכחה, נבדלים מפיצויים עונשיים. גם טענת המבקשים כי ההפרה לא נשאה פרי נדחית, שכן השופט מציין כי הפרה מוכחת מגלמת בתוכה נזק. לבסוף, קבע השופט כי אחריותם של המבקשים נובעת מתפקידם כמעסיקים ומאחריותם להפרת עובדיהם, דבר שאינו מעורר שאלות משפטיות חדשות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.