צ"ו 23405-03-16

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הסיווג הראוי של העבירה שביצעו שישה מעובדי מפעלי ים המלח בע"מ (החברה), שנתפסו ישנים במהלך משמרת לילה, והאם הייתה הצדקה להשעותם של החברה. החברה, עסק פרטי המייצר אשלג ומוצרים נלווים, השעתה את העובדים בנימוק של חומרת העבירה והסיכונים הפוטנציאליים למפעל ולעובדים. העובדים, המיוצגים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה, טענו כי ההשעיה אינה חוקית, שכן היא לא התנהלה במסגרת ההליכים המשמעתיים המוסכמים ואינה נופלת תחת ההוראות המאפשרות השעיה מיידית. בית הדין הארצי לעבודה, בבואו לפרש את ההסכם הקיבוצי והתקנות הרלוונטיות, קבע כי לחברה אין זכות להטיל באופן חד צדדי השעיה מיידית על העובדים. בית המשפט קבע כי יש לסווג את עבירת השינה בעבודה כעבירה לפי פרק 3.18(ב)(5) לחוק העבודה, שאינו מאפשר השעיה דחופה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההסכם משנת 2015, שהופעל על ידי החברה, לא העניק לה סמכות בלתי מוגבלת להגדיר עבירות וחומרתן. באשר להסכם משנת 2007, קבע בית המשפט כי במפעל בו התרחש האירוע אין חדרי שירותים מורשים, ולכן הסכם זה אינו ישים. ככלל, בית הדין הגיע למסקנה כי החברה פעלה בניגוד להסכמים הקיבוציים והורה על ביטול ההשעיה, החזרת העובדים ופיצוים בגין הפסדי שכר בתקופת ההשעיה.