ער"מ 57485-04-18

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לבקשה להצגת ראיות נוספות בתיק של הסכמי מימון. הבקשה נדחתה בשל חוסר שקידה מצד המערערים, שלא הגישו תצהיר לתמיכה בבקשתם וגילו חוסר תום לב בהתנהלותם כנדרש מן הצדק. בהחלטה צוין כי הראיות המדוברות היו בידי המערערים טרם הדיון וניתן היה להציגן בשלב מוקדם יותר של ההליך. השופט לא הסכים עם פרשנותם של המערערים להוראות ע"א 5403/17 ותחת זאת הלך בעקבות פסק הדין בעניין ע'בקה, הקובע מספר מבחנים שיש להתחשב בהם בעת בחינת איחור בהגשת ראיות. אלה כוללים את טיב הראיות, שלב המשפט, מידת כישלונו של בעל הדין ותרומתן של הראיות לחשיפת האמת. באיזון בין שיקולים אלה, קבע השופט כי אין לקבל את הראיות במקרה זה. פסק הדין מתייחס גם לטענות המערערים בדבר טיבם של הסכמי המימון ולטענותיהם בדבר כוונת ההסכמים לעקוף התניות כספיות. השופטת קיבלה את אפיון ההסכמים על ידי המשיב וקבעה כי טענות המערערים אינן נתמכות בראיות. יתר על כן, השופטת מתחה ביקורת על המערערים על כך שלא סיפקו ראיות תיעודיות למצבם הכלכלי והתייחסה לטענתם כי דרישת הפיקדון תמנע מהם להתגונן מהתביעה כבלתי נתמכת. בסופו של דבר, דחה השופט את הערעורים, אישר את הדרישה להפקיד 20% מסכום התביעה, והורה למערערים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.