ת"א 57736-07-13

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן נסובה סביב טיבו של מסמך מיום 15.8.12, המכונה תזכיר, והאם הוא מהווה הסכם מכר מקרקעין מחייב בין התובע, אדי שגיא, לבין הנתבע מס' 1, דב צ'לצ'ינסקי. שגיא טוען כי מדובר בהסכם מכר תקף ומחייב, ואילו צ'לצ'ינסקי טוען כי מדובר בהצהרת כוונות לא מחייבת בלבד. התזכיר המדובר חסר פרטים מהותיים רבים שניתן לצפות להם בדרך כלל בהסכם מכר מקרקעין מחייב. יש לציין כי הוא אינו מפרט את זהות הנכס/מיקומו, תנאי התמורה ומועדי התשלום או זהות הרוכש/ים. הנכס המתואר בתזכיר נראה כמנוגד לזכויותיו בפועל של צ'לצ'ינסקי בנכס, דבר המצביע על חוסר בהירות ושיקול דעת מצד שני הצדדים. יתר על כן, ישנם פרטים משמעותיים הנעדרים מהתזכיר, כגון מועד העברת החזקה והאחריות לתשלום מסים, שלא ניתן לקבוע או להשלים בקלות בדיעבד. התנהלות שני הצדדים לאחר חתימת המזכר מעידה אף היא על חוסר כוונה להתקשר בהסכם מחייב. שגיא לא נקט בצעדים הרגילים שניתן לצפות מרוכש, כמו רישום הערת אזהרה, דיווח על העסקה לרשויות המס או אפילו דחיקה בצ'לצ'ינסקי לספק מסמכים הקשורים למכירה. בתוך כך, צ'לצ'ינסקי הצהיר במפורש כי אין בכוונתו להתקשר בהסכם מחייב. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי התזכיר נעדר את הוודאות ושיקול הדעת הנדרשים כדי להיחשב כהסכם מכר מקרקעין מחייב. זאת ועוד, שגיא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הסכם המכר העוקב בין צ'לצ'ינסקי לבין הנתבע מס' 2 הינו חוזה פיקטיבי גרידא. לאור ממצאים אלה, בית המשפט דוחה את תביעתו של שגיא ומבטל את צו המניעה הזמני שהוצא על הנכס. כמו כן חויב שגיא בהוצאות ובהוצאות שני הנתבעים, בסך 40 אלף שקל. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ונחתם ביום 29.10.17.