רע"א 1276/99

תקציר

הסכסוך בין שני אחים בנוגע לצוואת אביהם הוגש במקור לבית המשפט המחוזי בשנת 1992 והועבר לבית משפט השלום. לאחר מכן היא הועברה לבוררות בהסכמת שני הצדדים. לאחר שהבורר נתן את פסק הבוררות, חזרו שני האחים לבית משפט השלום – המשיב לאכוף את פסק הבוררות והמבקש לבטלו. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בטענה כי בית משפט השלום נעדר סמכות והתיק היה צריך להידון בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והוביל את המבקש לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי לבית משפט השלום יש סמכות לדון בתיק. זאת משום שסעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט קובע כי אם תיק אזרחי מופנה לבוררות על ידי בית משפט השלום, אזי בית משפט השלום הוא המוסמך לדון בעניינים הנוגעים לאותה בוררות. הוראה זו קודמת לצו בית המשפט לענייני משפחה, המקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה בענייני בוררות, בהיותה חקיקה ראשית וחלה באופן ספציפי על מקרים המופנים לבוררות על ידי בית משפט. יתר על כן, החוק רואה בבוררות המשך להליך המקורי בבית המשפט. במקרה זה, מאחר שהעניין נדון לראשונה בבית משפט השלום, עליו לדון גם בבקשות הנוגעות לפסק הבוררות. לפיכך דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את פסק דינו של בית משפט השלום והורה למבקש לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.