ע"פ 6722/22

תקציר

בפסק הדין בתיק עבירת מין בחרה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, ואישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. פסק הדין הראשוני התבסס במידה רבה על מהימנות עדותה של המתלוננת, שנמצאה אמיתית ועקבית, ונתמכה בעדויות רבות שאיששו את גרסתה לאירועים ואת מצבה הנפשי בעקבות האירוע. בית המשפט הדגיש כי במקרים של עבירות מין המתרחשות באופן פרטי, התרשמותו הישירה של בית המשפט הפרוצדורלי מעדים מעניקה לו יתרון משמעותי על פני ביקורת ערעורית, ומחזקת את עקרון אי-ההתערבות. טענותיו של הנאשם הופרכו באופן שיטתי, כאשר בית המשפט קבע כי עדותו אינה אמינה וחסרה פירוט. גם ערכאת הערעור לא מצאה טעויות חקירה מהותיות שיש בהן כדי לערער את פסק הדין. יתר על כן, בית המשפט אישר את גזר הדין וקבע כי הוא שוקל כראוי את כל הנסיבות, לרבות פגיעה חברתית ועברו האישי של הנאשם. למרות טענותיה השונות של ההגנה, כגון ערעור על אמינותה של המתלוננת והצבעה על ליקויי חקירה, בית המשפט הותיר על כנו את ההרשעה ואת גזר הדין. השופטת א' גרוסקופף והשופטת ג' כנפי-שטייניץ הסכימו עם החלטתה של השופטת ד' מינץ, וסיכמו סופית את פסק הדין ביום 10.9.2023.