דנ"א 2527/16

תקציר

הבקשה לדיון נוסף בתיק נבחנה, ובית המשפט קבע כי אין צורך בדיון נוסף. הנימוק מאחורי החלטה זו הוא כפול. ראשית, טענות המבקשים עולות למעשה לכדי ערעור על משקלן של עדויות וקביעות מהימנות שניתנו בערכאות נמוכות יותר, וזו אינה תכליתו של דיון נוסף. שנית, פסק הדין הנדון אינו סותר פסקי דין קודמים או קובע תקדימים חדשים; הוא ספציפי לנסיבות החריגות של המקרה. דעת הרוב לא חרגה מהפרקטיקה המקובלת של אי-התערבות בקביעות עובדתיות של בית המשפט הפרוצדורלי, שכן כל השופטים הסכימו כי אמות המידה שמיישם בית משפט קמא אינן מתאימות לתיקים רגישים של נפגעי עבירות מין. נקודת המחלוקת העיקרית בין השופטים הייתה באשר להחלת אמות מידה אלה על העובדות הספציפיות של המקרה. באשר לחלוקת נטל ההוכחה, בית המשפט מבהיר כי אין בכוונת פסק הדין לשנות את הכלל הקיים. דעת הרוב גורסת כי התובעים לא הצליחו לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר חוסר תום הלב של הנתבע, ואילו דעת המיעוט חולקת וסבורה כי התובעים אכן עמדו בנטל זה. מחלוקת כזו באשר להחלת הדין הקיים על המקרה הספציפי שלפנינו אינה סיבה מספקת למתן דיון נוסף. יתר על כן, השופטים היו תמימי דעים בפרשנותם לחוק, מה שמחזק את התפיסה כי אין לראות בפסק הדין הקמת תקדים חדש. לפיכך, הבקשות לדיון נוסף נדחות.