עת"מ 29671-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה לביטול החלטת המשיב שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מקלט בישראל. העותר, אזרח תאילנד, טוען כי חייו יהיו בסכנה אם יחזור לארצו בשל איומים מצד הרשויות והנושים. המדינה טוענת כי העתירה היא ניסיון להאריך את שהותו של העותר בישראל מטעמים כלכליים וכי טענתו נעדרת שחר. השופט מציין שטף של עתירות דומות בתקופה האחרונה, שרבות מהן נחשבות חסרות תוחלת. פסק הדין מתווה את המסגרת המשפטית, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנת הפליטים משנת 1951 ולפרוטוקול משנת 1967, ומגדיר את המונח "פליט". הדו"ח מדגיש כי חוקי הגירוש של ישראל אוסרים על שליחת אנשים בחזרה למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם. השופט דן בהבדלים הפרוצדורליים בין התקנה הישנה, שהייתה בתוקף עד 2011, לבין התקנה החדשה, תוך הדגשת הקריטריונים המחמירים יותר של האחרונה וסוגיית הרטרואקטיביות. השופט מדגיש את הצורך להבחין בין עתירות ראויות לשבח לבין עתירות סרק וקובע את הקריטריונים למתן צווי ביניים במקרים של מבקשי מקלט. עתירות שנראות ריקות מתוכן, ללא ראיות לסכנת חיים, יידחו על הסף, ואילו מי שיציג ראיות לכאורה למצבים מסכני חיים יקבל צווי ביניים. השופט גם מעודד את עורכי הדין להפעיל שיקול דעת בבחירת תיקים עם טענות אמיתיות מסכנות חיים. במקרה הספציפי שלפנינו, השופט מוצא את טענת העותר כבלתי משכנעת, שכן היא נעדרת ראיות עובדתיות וזהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהוגשו על ידי אותו עורך דין. השופט מגיע למסקנה כי אין מקום לטענות העותר בדבר סכנת השיבה לארצו ומחליט לדחות את העתירה על הסף, מבלי ליתן את צו הביניים המבוקש או סעדים חלופיים. ההחלטה מתקבלת ללא נוכחות הצדדים וחתומה על ידי השופט ד"ר קובי ורדי.