ע"א 631/88

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר צוואה בעל פה של אישה שנפטרה, ליבי הוידה, לפי חוק הירושה. הצוואה, בה היו עדים שני אנשים, הגדירה את בנה של המנוחה כמוטב היחיד בעיזבונה. המערערים, ילדיו האחרים של המנוח, ביקשו לבטל את הצוואה מכמה טעמים. בית המשפט מצא כי המנוחה מילאה אחר הדרישות לצוואה בעל פה תקפה לפי סעיף 23 לחוק הירושה, שכן היא הייתה מאושפזת וממתינה לניתוח מסוכן בעת עריכת הצוואה. היסוד האובייקטיבי של החוק התקיים, נוכח חומרת האבחנות הרפואיות שלה, ומבחינה סובייקטיבית, המנוחה הייתה מודעת לסכנת המוות. באשר לטענה כי הצוואה הושפעה מבירור של קרובת משפחה בנוגע לעיזבונה, לא מצא בית המשפט כל ראיה לכך ששאלת קרוב המשפחה השפיעה על רצונו של המנוח. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הצוואה פסולה בשל העיכוב ברישום ובהפקדת התזכיר, לפי סעיף 25 לחוק הירושה, המסמיך את בית המשפט לאשר צוואה למרות פגמים פרוצדורליים אם אמיתותה ודאית. אמיתות הצוואה נתמכה בעדותם המהימנה של העדים ובנסיבות אמירתה. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.