עב"ל 65121-09-14

תקציר

בפסק הדין בעניינו של המערער נדחה הערעור מחוסר ראיות מספיקות לביסוס קשר סיבתי משמעותי בין ליקוי הגב של המערער לבין תנאי עבודתו. המערער טען כי פסק הדין הראשוני נעדר תשתית עובדתית ומשפטית, ועיקרו ערעור על הקשר בין פציעת רימון ישנה לבין כאבי גבו, שהתגלו לראשונה שנים לאחר מכן. הוא פקפק במסקנות המומחה הרפואי וביקש הערכה מחודשת, בטענה להיעדר התייחסות תיעודית, ובפרט שימוש בסד הליכה. לאחר שסיפק מסמכים נוספים, טען המומחה הרפואי כי ליקוי הגב של המערער הושפע באופן משמעותי מפגיעת הרימון ברגלו הימנית, אשר לאורך זמן פגעה באגן ובגב התחתון עקב בעיות חלוקת עומסים. חרף טענות המערער כי המומחה התמקד יתר על המידה בפגיעה ברגלו הימנית, מצא בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מפורטת ומוצדקת. המומחה ייחס פחות מ-20% מליקוי הגב לתנאי העבודה, וקבע כי התרומות הטראומטיות, כולל אירוע נפילה, לא היו משמעותיות. משכך, קבע בית הדין כי יש לדחות את הערעור, שכן המערער לא הוכיח כי תנאי העבודה מילאו תפקיד משמעותי במצב גבו. ההחלטה ניתנה ביום 8.12.2016 ללא התחשבות בהוצאות.