רע"א 857/11

תקציר

במקרה דנן, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את בקשתם לחייב את המשיב להפקיד ערבות להוצאות משפט. המחלוקת המשפטית נובעת מתביעה ותביעה שכנגד בין הצדדים בנוגע להסכם לסלילת כביש באזור התעשייה באר טוביה. המשיב האשים את המבקש בסירובו לשלם יתרות חוב בשל עיכובים לכאורה בפרויקט שנגרמו בשל התנהלות המבקש. מנגד, טען המבקש כי המשיב הפר את ההסכם ולפיכך חייב בו פיצויים. המבקש טען כי המשיב מצוי במצב כלכלי ירוד וייתכן שלא יוכל לשלם הוצאות משפט אם התביעה תידחה, וזאת בחיזוק בקשה לעיכוב הליכים שנדחתה בעבר בשל חוסר יציבות כלכלית. בתחילה קבע בית משפט קמא כי אין צורך בהפקדה, שכן המצב הכלכלי והנסיבות אינם מצדיקים זאת. המבקש ערער וטען כי יש להחיל את סעיף 353א לחוק החברות, המניח כי על חברות להעמיד ערבויות אלא אם הוכח אחרת, בטענה כי החלטת בית משפט קמא סותרת את התקדימים. המשיב השיב מנגד והדגיש את זכות הגישה לצדק, במיוחד כאשר צרותיהם הכלכליות נבעו לכאורה מהתנהלותו של המבקש. ערכאת הערעור מצאה צדק בטענת המבקש, הכירה בקשייתה הכלכלית של המשיבה והגיעה למסקנה כי המבקש עלול להיתקל בקשיים בהשבת הוצאות אם יצליח. בהתאם לאמות מידה משפטיות המחייבות ערבות אלא אם כן מוצגות נסיבות מקלות, ביטלה ערכאת הערעור את הערכאה הנמוכה יותר, והורתה למשיב להפקיד 30,000 ₪ לאיזון אינטרסים מתחרים תוך שמירה על גישתו של המשיב לערכאות משפטיות, תוך מתן אפשרות לערעור אך ללא פסיקת הוצאות.