בע"מ 802/21

תקציר

במקרה משפטי זה התבקש בית המשפט להכריע במתן צו הורות לבן זוג שאינו ישראלי של אמו הביולוגית של הקטין, כאשר המדינה התנגדה תחילה לצו בהתבסס על דרישות התושבות על פי הדין הישראלי. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם מי שאינו אזרח, במקרה זה גרמני השוהה בישראל באופן זמני, יכול לקבל צו הורות. המשפחה חיה יחד משנת 2009, ובני הזוג חתמו על הסכם להורות משותפת. בית המשפט לענייני משפחה פסק תחילה לטובת בן הזוג שאינו ישראלי, וקבע כי טובת הילד היא החלטה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי למרות ערעור המדינה. התנגדות המדינה נבעה מחשש למעמד ההגירה ולשמירה על כוונות הוריות אותנטיות, מחשש לשימוש לרעה בצווי הורות להבטחת תושבות. עם זאת, בעיצומם של הליכים מתמשכים, שינתה המדינה את עמדתה ונמנעה עוד מלהתנגד לצו בשל השלכותיו הרחבות יותר, לרבות דיונים על גמישות התושבות במקרים חריגים. בסופו של דבר הסכימו כל הצדדים, והערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את צו ההורות המקורי ומצביע על התפתחות משמעותית בשיקולים המשפטיים לזוגות חד מיניים ולהכרה הורית שאינה תושבת ישראל. ההחלטה הדגישה מסגרת משפטית מתפתחת המאפשרת גמישות בדרישות התושבות, במטרה לשרת בסופו של דבר את טובתם של קטינים. פסק הדין היה כרוך גם בחובת פיצוי למדינה בשל מעורבותם של המשיבים בהליך המשפטי הנרחב.