ת"א 56273-04-19

תקציר

בית המשפט קבע כי הנתבע הוא הבעלים האמיתי של הדירה המדוברת, למרות שהיא רשומה על שם אשתו, הנתבעת השנייה. התובע, לו חייב הנתבע הראשון למעלה משלושה מיליון דולר, הצליח להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים, שלא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת מדוע נרשמה הדירה על שם הנתבע השני. אותות הונאה פנימיים, כגון מימון רכישת הדירה ואחזקתה באופן בלעדי על ידי הנתבע הראשון, כמו גם איתותי הונאה חיצוניים, לרבות התנהלות הנתבע היוצרת חשש לחובות ולהליכים משפטיים, מובילים למסקנה זו. טענות הנתבעים כי הדירה נרכשה במקורות כספיים עצמאיים של הנתבע השני נדחו, שכן התובע הצליח להוכיח כי לא כך הדבר. התנהלות הנאשמים, לרבות חוסר שיתוף הפעולה ביניהם במהלך ההליך והשימוש בחשבונות נאמנות לצורך העברות כספים, תומכת אף היא במצג המרמה. הדין החל, במקרה זה, נקבע כדין הישראלי, שכן הנכס המדובר נמצא בישראל. לבסוף, בית המשפט מורה על תיקון רישום הדירה כך שישקף את בעלותו של הנתבע הראשון, מאשר עיקול ועיקול קבוע של זכויות הנתבע הראשון בדירה, ופוסק לתובע שכר טרחה והוצאות בסך 75,000 ₪.