סע"ש 15467-01-21

תקציר

נציב שירות המדינה החליט להשעות עובד עד לבירור משמעתי בטענות להתנהגות בלתי הולמת חמורה. העובד פנה לבית הדין לקבלת סעד, בטענה כי ההשעיה אינה מוצדקת. עם זאת, בית הדין דחה את הבקשה לאחר ששקל היטב את כל הנימוקים שהוצגו. ראשית, חומרת האישומים, שכללו אלימות מילולית וגזענות, הצדיקה את הדגשת האינטרס הציבורי בשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. שנית, טענת העובד כי העבירות אינן מצדיקות השעיה או פיטורים, גם אם היא נכונה, לא נתמכה נוכח התקדים במקרים דומים. שלישית, הוותק של העובד ועמדת הסמכות שלו כלפי המתלונן נשקלו על ידי הנציב ולא היוו עילה בלתי סבירה להשעיה. רביעית, נציב תלונות הציבור איזן בין עברו המקצועי העשיר של העובד ונסיבותיו המשפחתיות לבין האינטרס הציבורי, ובסופו של דבר נתן עדיפות לאינטרס האחרון. חמישית, העברת העובד לתפקיד אחר נבחנה אך פוטרה בשל אופי האישומים והפגיעה הפוטנציאלית שלהם בתפיסת הציבור את השירות. שישית, מאחר שהעובד לא הגיש תביעה עיקרית ולא ביקש ארכה, לא ניתן היה להיעתר לבקשה לסעד זמני. לבסוף, מאזן הנוחות העדיף את יכולתו של המבקש לקבל פיצוי כספי, בעוד שהאינטרס הציבורי בשמירה על אמון עובדי הציבור גבר עליו. ככלל, בית הדין לא מצא פגם בהחלטת הנציב ודחה את הבקשה, תוך שהוא מדגיש כי ההחלטה סבירה ואינה מחייבת התערבות.