המ"ש 4571-09-24

תקציר

המבקש ביקש להאריך את מועד המשפט לדו"ח מהירות, שלטענתו לא קיבל. הסמכות להאריך את מועד המשפט נובעת מסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. המבקש טען כי מעולם לא קיבל את הדו"ח, ולכן לא ידע עליו, וכי היו ליקויים בהפעלת מצלמות א3, שתיעדו את העבירה הנטענת. המשיב, לעומת זאת, הציג ראיות לכך שהכרטיס שולם, מה שלפי החוק נחשב כהודאה באשמה. המבקש טען כי התשלום אינו ברור וכי הם לא ידעו עליו. השופט מצדד במשיב וקובע כי המבקש לא סיפק כל הצדקה או הסבר קביל לסירובם להגיש את הבקשה למשפט במועד, ואף לא הראה כל סבירות לעיוות דין. כמו כן, השופט מדגיש את הצורך לכבד את עקרון סופיות הדיון, הגובר במקרה זה על נסיבותיו האישיות של המבקש. בסופו של דבר, הבקשה להארכת מועד המשפט נדחית בשל היעדר טעמים מוצדקים, עקרון הסופיות והשיהוי בהגשת הבקשה. ההחלטה ניתנת בהעדר שני הצדדים, שכן אין צורך בדיון.