בר"ע 2984-12-16

תקציר

ניתוח משפטי של הפסיקה והעקרונות לעניין הבקשה לדרישת שחרור בערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות מבוא: מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר סירב לחייב את החברה המשיבה בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. המבקש ביקש להבטיח הוצאות הקשורות לתביעה שכנגד שהגישה החברה המשיבה. סקירת הערעור נסובה בעיקר סביב פרשנות הוראות החוק המסדירות פיקדונות בתביעות שכנגד, שיקול הדעת הנתון לבתי המשפט והשפעת הנסיבות העובדתיות על החלטות שיפוטיות. עקרונות משפטיים וחידושים: א. היקפו ותחולתו של סעיף 353א לחוק החברות - סעיף 353א קובע חזקה כי חברה בע"מ תידרש להפקיד ערובה (ערבות) כאשר היא מעורבת בהליכים, לרבות תביעות שכנגד, להבטחת עלויות פוטנציאליות. - החוק מניח חובה אלא אם כן החברה מוכיחה יכולת לכסות את הוצאות המשיב או אם הנסיבות מצדיקות ויתור על הערבות, תוך עמידה בעקרונות של הגינות דיונית והימנעות מקשיים כלכליים מיותרים. B. שיקול הדעת של בית המשפט ו"מקרים חריגים" - לבתי המשפט יש סמכות שיקול דעת לדרוש הפקדת ערבויות והם מונחים על ידי עקרונות המידתיות והצדק. - הפסיקה מדגישה כי התערבות ערכאות הערעור בקביעת ערבות היא חריגה, ומוגבלת למצבים בהם זכויות יסוד, כגון גישה לבתי משפט או זכויות קניין, נפגעות באופן לא מידתי ("מקרים חריגים"). - פסקי דין קודמים (למשל, אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' Heritage Affinity Enterprises LLC) מאשרים כי בתי המשפט נמנעים בדרך כלל מלהתערב בהחלטות פרוצדורליות כאמור, אלא אם כן קיימת הפרה מהותית או שלילת זכויות, המשקפת חוסר רצון שיפוטי להתערב בשיקול הדעת הפרוצדורלי של ערכאות נמוכות יותר. ג. שיקולים עובדתיים ומגבלות על התערבות שיפוטית - ההחלטה בתיק זה נשענה על ממצאים עובדתיים: כי התביעה שכנגד לא פתחה חזית חדשה ולא דרשה השקעה נוספת המצדיקה ערבות, וכי המשיב נראה מסוגל למלא את התחייבויותיו במידת הצורך. - בתי המשפט קבעו בעקביות כי נסיבות עובדתיות, כגון מצבו הכלכלי של המשיב או אופי התביעות, משפיעות על ההחלטה לדרוש ערבות. - יתרה מכך, בית המשפט ציין כי הערעור על חידוש ההחלטה ומצבו הכלכלי של המשיב לא עמד ברף של "מקרים חריגים" המצדיקים התערבות ערעור. ד. הגישה לתביעות שכנגד וההבחנה בין תובע לתובע שכנגד - החוק מכיר בכך שלתביעות שכנגד יש השלכות פרוצדורליות הדומות לתביעות עיקריות, אך היקף הפיקוח השיפוטי על דרישות הערבים הוא ניואנסים. - אפליה בין חברות הפועלות כתובעות לעומת תובעים שכנגד אינה נתמכת אלא אם כן היא מוצדקת על ידי הנסיבות, ומדגישה את הצורך ביחס שווה על פי כללי הפרוצדורה. - תקדימים שיפוטיים מאשרים כי כוונת המחוקק היא לאזן בין זכויות הביטחון הפרוצדורלי לבין הגישה לצדק, ולהימנע מנטל פרוצדורלי מיותר על נתבעים או תובעים שכנגד, אלא אם כן יש לכך הצדקה. ה. פרספקטיבות חדשניות ושיקולים משפטיים - המקרה מדגיש את תחולתו של סעיף 353א על הליכים בערכאות השונות, לרבות בתי הדין לעבודה, ומשקף הכללה של היקף החוק. - הסתמכותו של בית המשפט על פסיקה קודמת ופרשנויות סטטוטוריות ממחישה התפתחות הדרגתית של דוקטרינה משפטית, המדגישה יציבות ויכולת חיזוי. - ההכרה בכך שאין להקל ראש בשיקול הדעת הפרוצדורלי משמרת את האיזון בין יעילות פרוצדורלית לזכויות מהותיות, ועולה בקנה אחד עם העקרונות המסורתיים של המשפט הפרוצדורלי. מסקנה: המקרה מדגים את עמדתה הזהירה של הרשות השופטת בנוגע ליישום דרישות הערבות בהליכים הנוגעים לתביעות נגדיות לפי חוק החברות. הוא מאשר כי שיקול דעת שיפוטי, הערכה עובדתית הקשרית ודבקות במטרה החקיקתית הם בעלי חשיבות עליונה. הסירוב להתערב בהחלטת בית המשפט קמא עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים המדגישים התערבות מינימלית, הגינות פרוצדורלית ויישום מאוזן של חזקות סטטוטוריות. גישה זו שומרת על שלמות הכללים הפרוצדורליים ועל זכותם הבסיסית של צדדים לגשת לערכאות ללא חסמים פרוצדורליים מיותרים, אלא אם נסיבות חריגות מצדיקות חריגה.