עת"מ 66241-09-19

תקציר

העותר, השוכר נכס מצד שלישי, חולק על הארנונה שגובה עיריית הרצליה הן על שטחו העיקרי של הנכס והן על חלקה היחסי בשטחים המשותפים של הבניין. העותר טוען כי החלטת העירייה לגבות מיסים אלה אינה חוקית ודינה להתבטל. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה נעדרת שחר ודינה להידחות. ראשית, בית המשפט קבע כי העתירה הוגשה בשיהוי בלתי מוצדק, שכן העותר ידע על עילות התלונה כבר בשנת 2016 אך הגיש את העתירה רק בשנת 2019. שנית, לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי טענות העותרת – כי פרשנותה של העירייה לצו הארנונה החל אינה נכונה, כי הצו סותר את הוראות הסכם השכירות בנוגע לשטחים משותפים, וכי העירייה שינתה את שיטת חישוב המסים – אינן משכנעות. בית המשפט קבע כי פרשנותה של העירייה לצו סבירה וכי טענות העותר נוגעות ברובן לעניינים עובדתיים שהיו צריכים להידרש בהליכי ההשגה והערר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי העותרת הפגינה חוסר ניקיון ופעלה בחוסר תום לב בכך שלא שילמה ארנונה שאינה שנויה במחלוקת. מטעמים אלה דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרת לכסות את הוצאות המשפט של העירייה.