ת"א 32741-12-20

תקציר

התובע, עובד הנתבעת השלישית, תבע את הנתבעים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מנפילה מסולם בעת שעבד בחנות בבעלות הנתבעת הראשונה. התובע טען כי הנתבעים התרשלו והפרו את חובת הזהירות כלפיו, ותבע פיצויים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי נזקי התובע לא נגרמו כתוצאה מרשלנותם, ואף לא פעלו בניגוד להוראות הדין. הם טענו כי גרסתו של התובע לאירועים שהובילו לתאונה אינה עקבית ואינה אמינה, וכי הוא לא עמד בנטל ההוכחה לגבי נסיבות התאונה. לאחר בחינת הראיות, שמיעת עדויות העדים ושקילת טענות הצדדים, מצא השופט כי טענות התובע אינן משכנעות. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעים אחראים לתאונה, או כי קיימת עמימות ראייתית המצדיקה העברת נטל ההוכחה לנתבעים. כמו כן, השופטת ציינה כי התובע הציג עדויות סותרות ובלתי מהימנות לגבי נסיבות התאונה ומנגנונה. התובע לא סיפק צילומים או תיאורים של הסולם או זירת התאונה, שהיו יכולים לתמוך בטענותיו, ועדותו לא הייתה עקבית לגבי ההוראות שקיבל ומטרת השימוש בסולם. בנוסף, קבעה השופטת כי הנתבעים לא הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובע. הם לא הורו לו להשתמש בסולם, ועבודתו הרגילה לא כללה טיפוס על סולמות. החלטתו של התובע להשתמש בסולם הייתה שלו, ללא כל הנחיה או פיקוח מפורשים מצד הנתבעים. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח את טענותיו ודחה את התביעה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה ניתן לאחר ששקל בכובד ראש את מכלול הראיות ומצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענותיו לרשלנות כלפי הנתבעים.