תו"ב 64086-09-14

תקציר

הנאשם הורשע באי קיום שני צווים שיפוטיים נפרדים הנוגעים לבניין הנמצא על מגרש מגורים בפורידיס. הצו הראשון, משנת 1990, דרש הריסת קומה בשטח 110 מ"ר ובניית תוספת של 24 מ"ר. הצו השני, שהוצא בשנת 2005, חייב הריסת קומה שנייה בשטח 110 מ"ר, חדר מדרגות בשטח 20 מ"ר וקירוי מרפסת פתוחה בשטח 30 מ"ר. הנאשם הורשע בעבר בשתי הזדמנויות בעבירות בנייה וקיבל צווי הריסה, שלא ציית להם. לגבי העבירה האחרונה, בית המשפט שקל את העונש החל. התביעה טענה לעונש מאסר בפועל ולהפעלת מאסר על תנאי קודם של שישה חודשים, ואילו ההגנה ביקשה קנס מזערי, בשל נסיבותיו האישיות, הרפואיות והכלכליות הקשות של הנאשם. בית המשפט, בהתחשב בפסיקה קודמת ובעקרונות הפרשנות הסטטוטורית, קבע כי העבירה של אי קיום צו שיפוטי היא עבירה נמשכת ולפיכך אינה כפופה לתקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט החליט כי ניתן להחיל את תקופת ההתיישנות על משך העבירה. השופט הסביר כי גישה זו מוצדקת על ידי התכליות המונחות ביסוד תקופת ההתיישנות, הכוללות שכחה, סליחה, הזכות למשפט מהיר, הצורך לברר את האמת ואכיפת חוק יעילה. השופט ציין כי החלת תקופת ההתיישנות באופן חלקי אינה פוטרת את הנאשם מאחריות אלא רק תחומה את התקופה המיוחסת לו לצורך קביעת העונש. בית המשפט דן גם בתחולת חוק ההתיישנות על עונשי מאסר על תנאי קודמים והתחייבויות כספיות. נקבע כי במקרה הנוכחי, תנאי גזר הדין הקודם עדיין תקפים ולכן חלים. בהתחשב במכלול הנסיבות, נגזר על הנאשם לשלם קנס בסך 32,000 ₪ או לרצות 100 ימי מאסר, עונש המאסר על תנאי הקודם הוארך בשנתיים, הופעלה התחייבות כספית קודמת בסך 15,000 ₪ והנאשם נדרש לחתום על התחייבות כספית חדשה בסך 7,500 ₪. עוד קבע השופט כי זכות הערעור נתונה לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.