ת"א 3978-08-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה בסך 1,156,585 ₪ שהגישו מספר תובעים, בהם מושב עובדים, נגד אגודה שיתופית, בדרישה לקבל את יתרת הפיצוי המוסכם לאחר סיום הקשר ביניהם. התובעים הסכימו תחילה לקדם את פרויקט הבנייה של הנתבעת, אך בהמשך חתמו על הסכם פרידה, אשר קבע את סיום הקשר ביניהם ואת הפיצוי הכספי שתספק הנתבעת. הנתבעת טענה כי הסכם ההפרדה אינו תקף בשל היעדר סמכות, כפייה ועושק, שכן הוא נחתם על ידי מורשית חתימה אחת בלבד. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההסכם תקף, שכן הצדדים הנתבעים היו מודעים לניסוחו ולתנאיו, ובכך אישרו במשתמע את החתימה. בנוסף, בית המשפט הכיר באישור בדיעבד של הנציגות, שכן הנתבע החל בביצוע ההסכם. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע בדבר כפייה ועושק, ולא מצא כל ראיה לכפייה או לחיסרון בלתי סביר. באשר לחובת התובעים להעביר חומרי פרויקט, קבע בית המשפט כי הימנעותה של הנתבעת מלהעלות סוגיה זו או לדרוש את ההעברה בעבר פוטרת את התובעים מחובה זו. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבעת חייבת לתובעים סך של 1,156,585 ₪, בצירוף הוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין, כאמור בהסכם ההיפרדות.