בג"צ 6711/16

תקציר

בפסק הדין מיום 9.11.2016 דחה בית המשפט עתירה שערערה על החלטת התביעה להגיע להסדר טיעון עם הנאשמים. בית המשפט הדגיש כי לנפגעי עבירה יש זכות להביע את עמדתם לפני גיבוש הסדר טיעון, אך אין בכך כדי זכות וטו. על התביעה מוטלת החובה ליידע את הקורבנות על הסדרי טיעון אפשריים ולשקול את נקודת מבטם ברגישות, אך בסופו של דבר היא שומרת על שיקול דעת רחב בהליכים פליליים. שיקול דעת זה כולל החלטות האם להעמיד לדין, לסגור תיקים או להגיע להסדרי טיעון, מתוך מקצועיות ואינטרס ציבורי. בית המשפט יתערב בהחלטות התביעה רק בנסיבות חריגות שבהן ניכרים שיקולים זרים או חוסר סבירות קיצוני. במקרה זה, התביעה ניהלה מגעים רבים עם משפחת הקורבן, הציגה אתגרי ראיות ושיקולים המנחים את ההחלטה, ואף נמנעה תחילה מהסדר הטיעון לבקשת המשפחה. עם זאת, התפתחויות מאוחרות יותר הובילו למסקנה כי האינטרס הציבורי נוטה לטובת עסקת טיעון, החלטה שבית המשפט לא מצא בה פגם. פסק הדין הדגיש את תפקידם ונחיצותם של הסדרי טיעון בניהול עומס העבודה של המערכת המשפטית, למרות ההכרה בסיכונים הטמונים בהם. לפיכך, העתירה נדחתה ללא הוצאות.