ת"א 27091-01-17

תקציר

הסכסוך נסוב סביב עסקת מקרקעין בין התובעים, שהם בני משפחה ובעלים רשומים של מגרש בנתניה, לבין הנתבעת מס' 1, חברת בנייה שהסכימה לבנות דירות על המגרש עבור התובעים בתמורה למגרש עצמו. התובעים, המיוצגים על ידי הנתבעת מס' 3, חתמו עם הנתבעת מס' 1 על הסכם למכירת המגרש. מספר חודשים לאחר מכן, ניסו התובעים לבטל את ההסכם, בטענה להפרה מצד הנתבעת. הנתבע הכחיש את ההפרה, מה שהוביל את התובעים להגיש תביעה לביטול ההסכם. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי ההסכם תקף וכי הודעות הביטול של התובעים אינן תקפות. בעקבות פסק דין זה, שני הצדדים שלחו זה לזה מספר הודעות ביטול, כל אחת מהן טענה להפרת ההסכם על ידי הצד השני. התובעים ביקשו גם למחוק את הערות האזהרה שנרשמו כנגד הנכס, וביקשו הצהרות בדבר מעשיהם של הנתבעים מס' 2 ו-3, שהיו נציגי הצדדים האחרים. לאחר שמיעת הטיעונים ובחינת חומר הראיות, פסק בית המשפט לטובת הנאשמים. נקבע כי הבקשה להיתר בניה, עליה חתומה הנתבעת 4, עמדה בתנאי ההסכם למרות חריגות קלות, וכי טענות התובעים לגבי מספר הקומות והדירות אינן מוצדקות. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים כי יש לבטל את ההסכם מחמת אי חוקיות, שכן התובעים לא הצליחו להוכיח כי הצדדים הסכימו לתמורה שונה מזו האמורה בהסכם. באשר לתשלום מס רווחי הון, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם, שכן טרם חלף המועד הסביר לתשלום המס. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות התובעים לרשלנות מקצועית כלפי הנתבע מס' 3, וקבע כי מעשיו היו סבירים ונעשו בזהירות הנדרשת. גם בקשת התובעים לסעד הצהרתי ביחס למעשיה של הנתבעת מס' 2 נדחתה. בית המשפט הורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ, ללא צו להוצאות הנתבעת 2. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים וניתנה ביום 17.12.2018.