ת"א 50700-09-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים שנמסרו בלבד: **רקע עובדתי:** התביעה עוסקת בהפרת הסכם שכירות של נכס מקרקעין. התובעים, בעלי הנכס, טוענים כי הנתבעות הפרו את ההסכם במספר דרכים: איחור בתשלום דמי שכירות, איחור בפינוי הנכס, וגרימת נזקים למושכר. נקודת המוצא העובדתית המשמעותית היא כי על זכויות התובעים בנכס מונה כונס נכסים על ידי רשם ההוצאה לפועל, לצורך מימוש משכנתא. כונס הנכסים לא תפס חזקה בנכס, וסמכותו התמקדה בעיקול דמי השכירות והפקדתם לקופת ההוצאה לפועל. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם היה על התובעים לקבל את אישור רשם ההוצאה לפועל לשם הגשת התביעה האישית שלהם נגד הנתבעות, בגין הפרת הסכם השכירות, כאשר זכויותיהם בנכס היו תחת כינוס? **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **מעמדו של כונס הנכסים וסמכויותיו:** * **הלכה מושרשת:** סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, קובע כי כונס הנכסים פועל כ"זרועו הארוכה" של רשם ההוצאה לפועל, ובביצוע סמכויותיו, "ידו כיד החייב". משמעות הדבר היא שכונס הנכסים מחליף את החייב בפעולות מסוימות ורשאי לבצע כל פעולה במקומו. * **הקשר להליך הנדון:** במקרה זה, בית המשפט מדגיש כי מינוי כונס הנכסים לא כלל תפיסת חזקה בנכס או ניהולו. סמכויותיו של הכונס היו מצומצמות לעניין עיקול דמי השכירות והפקדתם. לכן, בית המשפט הסיק כי כונס הנכסים לא נכנס לנעלי התובעים (בעלי הנכס) בכל הנוגע לזכותם להגיש תביעה אישית נגד השוכרים בגין הפרות יסודיות של חוזה השכירות. 2. **הבחנה בין זכויות שמקורן בהליך ההוצאה לפועל לבין זכויות שמקורן בהסכם קודם:** * **החידוש העיקרי בפסק הדין:** בית המשפט מבחין באופן ברור בין מקרים בהם זכות התובע (החייב במקור) נולדת *בעקבות* הליך ההוצאה לפועל (כמו למשל זכות לפיצויים בגין מכירת נכס בהליך כינוס, כפי שנקבע בעניין פלוני), לבין מקרים בהם הזכויות הנטענות (במקרה זה, עילות חוזיות ונזיקיות בגין הפרת הסכם שכירות) קיימות *עוד לפני* תחילת הליך הכינוס, ומקורן בהסכם חוזי נפרד. * **ההקשה וההבחנה:** בית המשפט קובע כי ההלכה בעניין פלוני, המחייבת קבלת אישור רשם ההוצאה לפועל להגשת תביעה, חלה על מצבים בהם הזכות לתביעה נולדה *כתוצאה* מהליך הכינוס עצמו. במקרה הנדון, זכויות התובעים נבעו מהסכם השכירות שנחתם *לפני* הליכי הכינוס, והכונס לא נטל על עצמו את ניהול הנכס או את הטיפול בהפרות ההסכם. לכן, אין להקיש את הדרישה לאישור רשם ההוצאה לפועל. 3. **היקף סמכותו של רשם ההוצאה לפועל וגבולות ההתערבות:** * **עיקול דמי שכירות מול ניהול נכס:** בית המשפט מדגיש כי החלטות רשם ההוצאה לפועל והוראותיו לכונס הנכסים נגעו אך ורק לעניין דמי השכירות (עיקולם והפקדתם), ולא לניהול הנכס או לזכויות החוזיות והנזיקיות הנובעות מהסכם השכירות. * **אי התערבות בטענות חוזיות:** בית המשפט מצביע על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 15.3.2022, שבה הבהיר הרשם כי אינו מתערב או מכריע בטענות החוזיות שבין השוכר למשכיר. קביעה זו מחזקת את המסקנה כי רשם ההוצאה לפועל לא הגביל את זכות התובעים להגיש תביעה בעילות אלה. 4. **השפעת תשלומים שבוצעו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל:** * **הבחנה בין תשלומי חוב לבין פיצויים:** בית המשפט עמד על כך שהסכומים ששולמו על ידי הנתבעות לתיק הכינוס או לתיקי הוצאה לפועל אחרים, לא בהכרח מכסים או פוטרים אותן מתשלום פיצויים מוסכמים בגין איחורים או נזקים, כפי שנתבעים בתביעה זו. * **טענת "חפיפה" שלא הוכחה:** בית המשפט ציין כי הנתבעות לא העלו בזמן אמת (בטרם סיום תפקידו של הכונס) טענה לקיומה של חפיפה בין הסכומים ששילמו בתיקי ההוצאה לפועל לבין הסכומים ששולמו לתיק הכינוס, וכי תשלום חובן בתיקי ההוצאה לפועל נסתר לכאורה מטענתם שדמי השכירות היו אמורים להשתלם לכונס. **חידושים משפטיים / נקודות חשובות:** * **הבחנה מדויקת בין סוגי זכויות:** פסק הדין מציג הבחנה חשובה בין זכויותיו של בעל נכס (חייב בהוצאה לפועל) הנובעות מהליך הכינוס עצמו (כגון פיצויים ממכירת נכס) לבין זכויותיו הנובעות מהסכמים קודמים (כמו הסכם שכירות), גם אם הנכס נמצא תחת כינוס. הדבר קובע כי הדרישה לאישור רשם ההוצאה לפועל להגשת תביעה אינה גורפת, ותלויה במקור הזכות ובנסיבות העניין. * **מיקוד סמכות הכונס:** פסק הדין מחזק את ההבנה כי סמכויות כונס נכסים מוגדרות היטב בהחלטת המינוי והוראות רשם ההוצאה לפועל. כאשר סמכויות אלו מצומצמות (כמו עיקול דמי שכירות בלבד) ולא כוללות ניהול נכס או ייצוג החייב מול צדדים שלישיים, אין הדבר מגביל את זכותו של בעל הנכס לפעול להגנת זכויותיו החוזיות והנזיקיות. * **הכרעה בבקשת מחיקה על הסף:** הדיון התמקד בשאלה מקדמית של סמכות עניינית/היעדר עילה. ההחלטה לדחות את בקשת המחיקה מראה כי בית המשפט ראה במצב המשפטי ובטענות שהועלו, עילה מספקת להמשך הדיון בתביעה לגופה. **סוף דבר:** בית המשפט דחה את בקשת הנתבעות למחיקת שני ראשי הנזק הראשונים בכתב התביעה, וקבע כי התובעים לא נדרשו לקבל אישור מרשם ההוצאה לפועל לשם הגשת התביעה. הנתבעות חויבו בהוצאות התובעים.