עמ"נ 3314-06-10

תקציר

המערערת, חברת בנייה, שילמה היטלי ביוב לעיריית באר שבע בשנת 2002 כמבוקש. ארבע שנים לאחר מכן תבעה החברה את העירייה להחזר כספי מלא, בטענה שכבר שילמה את ההיטלים לשב"כ. עיריית באר שבע הגיבה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, אותה אישר בית משפט השלום תוך ציון תקופת ערעור של 30 יום לפי חוק הביוב. המערערת לא ערערה על החלטה זו. חודשיים לאחר מכן הגישה החברה ערר לוועדת הערר לפי חוק הביוב, אך הוועדה דחתה אותו בשל השיהוי המוגזם, שכן הערר הוגש חמש שנים לאחר בקשת ההיטל. לאחר מכן הגיש המערער ערעור מינהלי, שגם הוא נדחה. טענות המערערת בדבר היעדר אזכור זכות הערעור בבקשת התשלום ותחולת תקופת ההתיישנות לא התקבלו. ההחלטה לדחות את הערעור התבססה על כוונת המחוקק לקבוע תקופת התיישנות קצרה בת 30 יום לתשלום היטל ביוב, שהמערערת חרגה ממנה באופן משמעותי. בנוסף, החלטת בית משפט השלום משנת 2007 נחשבה סופית, והתנהלותו של המערער נמצאה בלתי מספקת בכך שלא הסבירה את השיהוי. כתוצאה מכך נדחתה גם העתירה המנהלית, והמערער חויב בהוצאות משפט לעירייה בסך 12,000 ₪.