בר"ע 33454-12-13

תקציר

במקרה דנן, הגישה המערערת ערעור על החלטה לדחות את בחינת הראיות המסוימות, ובפרט דו"ח חוקר והקלטות שהוכנו על ידי המשיב, שנועדו לשימוש בהליכים משפטיים. המשיב, ששימש כתובע שכנגד, טען לחיסיון תחת ההנחה כי גילוי יאפשר למערער "לייפות" את גרסתו לאירועים, בטענה כי הדבר נחוץ כדי לשמור על שלמות הראיות. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי החיסיון אינו מצדיק העלמת ראיות, שכן המשיב התכוון לעשות בו שימוש בהליכי משפט, ובכך לוותר על הגנת החיסיון. פסק הדין הדגיש את העיקרון של גילוי רחב והדדי של ראיות כדי להגביר את ההגינות הפרוצדורלית ואת גילוי האמת, וציין כי חריגים לגילוי במועד מוגבלים למקרים חריגים. בית המשפט מצא כי המשיב לא הוכיח כל הצדקה מיוחדת לעכב עיון בראיות ומתח ביקורת על היעדר טענות עובדתיות נגדיות מפורטות של המשיב, אשר שיקפו למעשה את מצגיו המפורטים של המערער. לפיכך, התקבל הערעור, תוך שהוא מורה כי הראיות יימסרו למערער בתוך שבעה ימים, תוך דחיית האסטרטגיות של המשיב כבלתי לגיטימיות להגינות פרוצדורלית. פסק הדין הדגיש את הצורך בשקיפות ובהימנעות מיתרונות מופרזים הנובעים מתמרון פרוצדורלי, והסתיים בהוראות להתנהלות פרוצדורלית עוקבת ובהטלת הוצאות כספיות על המשיב.