ת"ק 46095-12-20

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים של שני הצדדים, החליטה השופטת לדחות את התביעה. התובע טען כי מעשיו של הנתבע מהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, אשר אירעו במהלך ההליך לגביית קנסות ועיקול רכבו. עם זאת, השופטת מצאה כי הנאשמת פעלה כדין ובמסגרת ההגנות המוקנות לה על פי החוק. עוד נמצא כי התובע לא שילם את קנסות החניה שלו במשך מספר שנים וקיבל התראות והודעות רבות על חובו. השופט קיבל את טענת הנתבע כי עיקול הרכב היה פעולה לגיטימית לגביית הקנסות שלא שולמו וכי התובע לא שילם את מלוא הסכום המגיע לו. כמו כן, השופטת ציינה כי הנתבע פעל בתום לב וכי הנזק שנגרם לכאורה לתובע לא נגרם כתוצאה מלשון הרע כהגדרתה בחוק. בנוסף, תהתה השופטת האם יש לראות בהליך הממוחשב של הטלת עיקול פרסום לשון הרע. לבסוף, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע זכאי להגנות לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המקנה הגנה מוחלטת לפרסומים הנדרשים על פי דין. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך 500 ₪.