ת"א 22692-05-11

תקציר

המבקשים ביקשו פטור מאגרת בית משפט בגין תביעתם נגד מספר משיבים. הבקשה נדחתה משום שהמבקשים לא הוכיחו די הצורך את חוסר יכולתם הכלכלית לשלם את שכר הטרחה, ונראה כי התביעה נעדרת עילה. ההחלטה התבססה על תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), המתנה, את הפטור מאגרה באי יכולת כלכלית ובקיומן של עילות לתביעה. המבקשים מילאו באופן חלקי בלבד את דרישת אי היכולת הכלכלית, שכן המסמכים שברשותם לא היו מלאים. זאת ועוד, השופטת לא השתכנעה מטענות המבקשים בדבר מצוקתם הכלכלית, מה גם ששילמו סכום נכבד למומחה באותו תיק. באשר לעילות התביעה, ביקשה התביעה פטור בסכום אסטרונומי, שנראה בלתי סביר ובלתי נתמך. הסכום המבוקש לא היה פרופורציונלי למצבם הכלכלי של המבקשים או לרווחים קודמים, והיעדר הצדקה מפורטת לכל רכיב נזק שנתבע הצביע על סכום מוגזם ומופרך. עוד ציינה השופטת כי הסתמכותם של המבקשים על חוות דעת מומחה קודמת אינה מספקת, שכן חוות דעת זו זכתה לביקורת בפסק דין שניתן לאחרונה. מאחר שסכום התביעה המופרז נראה כניסיון לנצל את הפטור מאגרות, והמבקשים לא הוכיחו די הצורך את חוסר יכולתם הכלכלית, דחה השופט את הבקשה לפטור. המבקשים נדרשו לשלם את האגרות בתוך 60 יום, או להסתכן בדחיית תביעתם. בנוסף, חויבו המבקשים לשאת במשותף בהוצאות המדינה והמשיבים.