ע"א 4279/20

תקציר

בפסק הדין בעניין הבקשה לסעד זמני בערעור, החליט בית המשפט לאשר את הבקשה. המוקד לא היה בעיכוב ביצוע שכן פסק דינו של בית משפט קמא דחה את התביעה ולא דרש שיהוי בהוראות האופרטיביות. בית המשפט יישם עקרונות דומים לאלה הנהוגים בתיקי עיכוב ביצוע, בעיקר בהתחשב בסיכויי קבלת הערעור ובמאזן הנוחות. בית המשפט ציין כי כאשר מדובר במקרקעין המיועדים למגורים, מאזן הנוחות נוטה פעמים רבות לטובת הדייר בשל הקשיים המשמעותיים וההשלכות המיידיות של הפינוי. במקרה הנוכחי, המבקשת מתגוררת בנכס עם ילדיה, ופינויים יגרום נזק כלכלי ונפשי משמעותי. בנוסף, קיים חשש כי בכוונת הבנק למכור את הנכס, מה שעלול להוביל להעברת הזכויות לצדדים שלישיים לפני הכרעה בערעור. בית המשפט קבע כי היענות לבקשה לא תגרום נזק משמעותי לבנק או לנושיו של יצחק, שכן האינטרס שלהם הוא בתשואה הכספית ממכירת הדירה ולא בנכס עצמו. בית המשפט ציין כי שווי הנכס עולה בהרבה על כל התחייבות כספית, כלומר העיכוב לא יפגע מהותית בבנק. לפיכך, מאזן הנוחות תומך מאוד במתן סעד זמני. בעקבות זאת הוצא צו מניעה זמני למניעת מכירת הדירה במהלך הערעור, המותנה בהפקדה של 50,000 ₪ על ידי המבקש בתוך 30 יום. אם לא תבוצע ההפקדה, יפוג תוקף צו המניעה. החלטה זו מדגישה את העדפת טובתו המיידית של המבקש ואת הסיכון של העברת זכויות על פני האינטרסים הפיננסיים של הבנק.