עת"מ 54052-02-11

תקציר

השופט, ד"ר קובי ורדי, שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהועלו בעתירות ובבקשות רבות שהגישו מבקשי מקלט בישראל. העתירות מבקשות להחיל על עניינם את הנוהל הישן לטיפול בבקשות מקלט, במקום את הנוהל החדש שנכנס לתוקף ב-2 בינואר 2011. הנוהל החדש מחמיר יותר ועלול להוביל לדחיית תביעותיהם. לחילופין, מבקשות העתירות לבטל את החלטת המשיב לדחות את בקשות המקלט שלהם בישראל בעילה של סכנה בלתי סבירה לחייהם אם יגורשו לארץ מוצאם. תחילה משרטט ד"ר ורדי את הרקע המשפטי, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והעקרונות המסדירים גירוש יחידים. הוא מדגיש כי גם מי שאינו נופל תחת ההגדרה של "פליט" על פי האמנה אינו יכול להיות מגורש למקום שבו חייו או חירויותיו יהיו בסכנה. הוא מציין גם את התיקון האחרון בנוהל הטיפול בבקשות מקלט בישראל, שמאפשר הליך מהיר ויעיל יותר לסינון בקשות סרק ולהבטחת מענה מהיר לבקשות לגיטימיות. בהכירו בשאלות המשפטיות סביב החלת הנוהל החדש על תיקים שהוגשו לפני יישומו, קובע ד"ר ורדי כי יש לבחון שאלות אלה בהקשר של עתירות פרטניות. הוא מדגיש את הצורך להקפיד על הדרישות הפרוצדורליות תוך שמירה על זכויותיהם של מבקשי המקלט. הוא ממליץ כי המשיב יתייחס במפורש לסכנה לחייו של מבקש המקלט בהחלטה, גם אם אינו עונה על הגדרת האמנה כפליט. לאחר מכן פונה ד"ר ורדי לנסיבות הפרטניות של כל מקרה. הוא מסביר כי על בית המשפט לבחון היטב כל עתירה כדי להבחין בין טענות לגיטימיות בדבר סכנת חיים לבין ניסיונות להאריך שהות בישראל מטעמים כלכליים או אחרים. הוא קובע את אמות המידה להחלטה אם לתת צו ביניים או לדחות את העתירה על הסף. במקרה הספציפי הנדון, בו מדובר באזרח גיאורגיה שנכנס לישראל כעובד זמני, קובע ד"ר ורדי כי העתירה משוללת כל יסוד. מסקנתו היא כי טענת המסוכנות של העותרת בארץ מוצאה אינה מבוססת ובעלת אופי כלכלי גרידא. לפיכך, העתירה נדחית על הסף, ולא ניתן צו ביניים. ד"ר ורדי מדגיש כי החלטה זו חלה דווקא על מקרה זה ואין לפרש אותה כפסיקה כללית. מצופה מעורכי הדין להפנים את הקריטריונים שהותוו בפסק הדין וליישם אותם בשיקול דעת בעת הגשת עתירות עתידיות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, והעותר אינו מחויב בהוצאות אישיות.