ב"ל 31820-07-21

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, טענה כי יש להכיר בפגיעתה באצבע ההדק כפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה, בהתחשב בשנים בהן הקלידה והשתמשה במחשב לצורכי עבודה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה וקבע כי היא לא הביאה ראיות מספיקות לכך שעבודתה כללה פעולות מתמשכות וחוזרות ונשנות במידה ובתדירות הנדרשות כדי לגרום למיקרוטראומה. השופטת הסכימה עם טענת הנתבעת כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת וכללה פעולות רבות מעבר להקלדה, והיא לא ביססה קשר סיבתי בין פגיעתה לבין תנאי עבודתה. בעוד שעדותה של התובעת אישרה כי עבודתה כללה הקלדה משמעותית, היא לא עמדה בקריטריונים למיקרוטראומה כפי שנקבע בפסיקות קודמות של בית המשפט. פסקי דין אלה מבחינים בין עבודת קלדניות מקצועיות לבין מקצועות אחרים הכרוכים בעבודת מחשב. היעדר עדים תומכים מצד התובעת וההסתמכות הבלעדית על עדותה, שלא היה בה די להוכחת טענתה, הוזכרו אף הם בפסק הדין. למרות שהתובע נשא בנטל ההוכחה, בית המשפט לא פסק הוצאות לנתבע, תוך שהוא דבק בגישה הכללית של אי פסיקת הוצאות בהליכי ביטוח לאומי. לתובע שמורה הזכות לערער משפטית על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.