ו"ע 518/06

תקציר

פסק הדין דן בערעור על ההחלטה למנוע חיבורי מים לצורכי שתייה מארבעה מערערים בדואים המתגוררים בכפרים בלתי מוכרים בנגב. המערערים טענו כי השלילה היא בלתי סבירה ומפלה, שכן היא נובעת ממדיניותם הכללית של המשיבים כלפי התושבים הבדואים בהתנחלויות הבלתי חוקיות ולא הביאו בחשבון את ההשלכות הבריאותיות והתברואתיות. עוד טענו כי הליך קבלת ההחלטות היה לקוי ונעדר שיקול דעת ראוי. מנגד, נימקו המשיבים את הסירוב בכך שמעמד ההתנחלות הבלתי חוקי של בתי המגורים של המערערים והחלופות הקיימות להם גישה למים. לטענתם, אספקת המים להתנחלויות אלה אינה מוצדקת באמצעות כספי ציבור וכי ההחלטות מתקבלות בסבירות, תוך התחשבות ראויה בנסיבות. מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את הערעור, שכן סוגיית חיבורי המים קשורה באופן מורכב לבעיה רחבה יותר של התיישבות הבדואים בנגב, החורגת מתחום סמכותו של בית המשפט למים. בית המשפט מכיר בזכותם של המערערים למים אך מדגיש כי היא אינה זכות מוחלטת ויש לאזן בינה לבין אינטרסים משמעותיים אחרים, כגון שמירה על הסדר הציבורי והחוק. הואיל והסדרי המערערים אינם חוקיים, אין בית המשפט יכול להיעתר לבקשותיהם מבלי להתחשב באינטרס הציבורי. בפסק הדין צוין כי המשיבים הציעו פתרונות תפוסה ומרכזי מים כדי לענות על צרכי האוכלוסייה הבדואית. לפיכך, שלילת חיבורי מים ישירים במקרים אלה היא סבירה. עם זאת, בית המשפט מוצא טעם בטענתה של המערערת 3 בדבר חוסר המעשיות של חיבור לאספקת מים קיימת שהוקצתה לאדם אחר. עניינה של המערערת 3 מועבר אפוא בידי המשיב להסדיר שיטה אפשרית יותר לאספקת מים, תוך הבטחת עצמאות מכל גורם פרטי. פסק הדין מדגיש כי החלטות הרשות המנהלית היו סבירות ולא היו כרוכות בשיקולים זרים, ועל כן בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו. השופט ר' שפירא, יחד עם נציגי הציבור, מר גדעון הרמלין ומר שאול שטרייט, דוחים את הערעור, בכפוף לסייג לעניינו של המערער 3, אשר מוחזר למשיב לדיון נוסף.