ע"א 725/82

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בתביעה לפירוק שיתוף בבית בירושלים, כאשר המשיב – נאמן של בעלים פושט רגל של 3/16 בנכס – עותר לסיום השותפות בין אם על ידי רישום הבית כבית משותף ובין אם על ידי מכירתו לכל המרבה במחיר. לאחר שגילו את העלויות הגבוהות ואת משך הזמן הארוך הכרוך ברישום הבית כבית משותף, זנח המשיב את עתירתם העיקרית וביקש סעד חלופי. בית משפט השלום העניק למערערים – הבעלים של יתרת 13/16 – את האפשרות לרכוש את חלקו של פושט הרגל בתוך 60 יום, שאם לא כן יימכר הבית במכירה פומבית. המערערים לא מימשו אפשרות זו וערעורם לבית המשפט המחוזי נדחה. הדבר הוביל לערעורם לבית המשפט העליון, שהתמקד בשאלה האם על בית המשפט להורות על מכירה מבלי לבחון תחילה את האפשרות לרשום את הבית כבית משותף. בית המשפט העליון קבע כי בתביעות לפירוק שיתוף של רכוש, הרישום כבית משותף עדיף על פני מכירה, ועל בית המשפט לברר תחילה את היתכנות הרישום כאמור. עם זאת, השופט יהודה כהן חלק על כך, וטען כי מאחר שבית משפט השלום כבר קבע כי רישום הנכס כבית משותף אינו מעשי, היה עליו להורות על מכירה לפי חוק המקרקעין. נוכח העובדה שבתי המשפט להלן טעו בגישתם, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, דחה את פסקי הדין הקודמים והורה לבית משפט השלום להמשיך ולבחון את האפשרות לרשום את הבית כבית משותף. אם יימצא אפשרי, על בית המשפט לפעול בהתאם; אם לא, הבית יועמד למכירה פומבית, כאשר לבית משפט השלום שיקול דעת לאפשר למערערים הזדמנות נוספת לרכוש אותו.