ע"א 3530/06

תקציר

הערעור מתייחס להודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי עורך דין, המערער, אשר נתבע בגין רשלנות מקצועית על ידי לקוחותיו לשעבר. ההודעה נשלחה לשתי אחיותיהם של הלקוחות, המשיבים 1 ו-2, ולאחיהן, המשיב 3. הלקוחות קיבלו מניות של איגוד מקרקעין במסגרת ירושה מאמם, על פי הסכם חלוקה שגיבשה המערערת. הלקוחות תבעו את המערער בגין רשלנות, בטענה כי לא בדק כי זכויות החכירה של אחד הנכסים הסתיימו, וכי הם נדרשים לשלם דמי היוון גבוהים למינהל מקרקעי ישראל. בנוסף, הם טענו כי המערערת לא הגנה על האינטרסים שלהם בהסכם החלוקה, ודרשו ממנו תשלומים שונים. המערער טען כי האחיות הפרו את ההסכם ונהנו מהנזק שנגרם ללקוחות, ולכן הוא זכאי לפיצוי מהן. עוד טענה המערערת כי עורכי הדין של האחיות לא פעלו בתום לב במהלך המשא ומתן, וכי האחיות נושאות באחריות שילוחית לכך. המשיב עתר לדחיית ההודעה על הסף, אשר ניתנה על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו. המערער ערער על החלטה זו. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור ביחס לרכיב הראשון של התביעה, לעניין תשלום דמי היוון. בית המשפט קבע, כי היה על בית משפט קמא להידרש לקביעות עובדתיות בתיק העיקרי בטרם יבחן את התוצאה המשפטית של ההודעה לצד שלישי. בית המשפט מצא כי בית משפט קמא הסתמך על הנחות עובדתיות שלא הוכחו, ולא עלו מההודעה לצד השלישי עצמו. בית המשפט הדגיש כי ההודעה לצד שלישי היא תביעה מותנית, ולכן אין למנוע מהשולח להציג טענות עובדתיות הסותרות את טענת ההגנה. בית המשפט הורה לבית משפט קמא ליתן את הנחיותיו בדבר שמיעת התביעה וההודעה לצד השלישי. עם זאת, בית המשפט לא ביטל את חיובי המערער בגין ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא, וכן החליט שלא לחייב את המשיב בהוצאותיו בגין הערעור, בשל ניסוח לקוי של ההודעה לצד שלישי והתנהגויות בלתי ראויות אחרות של המערער במהלך ההליך המשפטי.