ע"ע 25202-05-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין המורה לשלוש חברות – המבקשת 1, חברה ישראלית פרטית, והמבקשות 2 ו-3, החברות הבנות של האחרונה וחברת האם, בהתאמה, העוסקות כולן בטכנולוגיה דנטלית – לשלם לעובד לשעבר, המשיב, למעלה מ-4.4 מיליון ש"ח (1.2 מיליון דולר) בקשר עם אופציות למניות. המשיב, שכיהן כמנכ"ל המבקשת 1 ולאחר מכן כמנכ"ל ונשיא הקבוצה, פרש מהחברות בשנת 2008 לאחר כמעט שני עשורים של שירות. בהסכם הפרישה שלו נקבע כי הוא יהיה זכאי להשתתף בתוכניות התמריצים העתידיות של החברות ברמה המקבילה ל"הנהלה הבכירה", כולל אופציות. מחלוקת על פרשנות סעיף זה הובילה את המשיב לעתור לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, אשר קיבל חלקית את טענתו. בית המשפט הורה לחברות לשלם למשיב את הסכום האמור, המחושב על פי מספר המניות שהוקצו להנהלה הבכירה והותאם בהתאם לאופציות שבידי המשיב. החברות ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע, שיעכב את התשלום עד להכרעה בערעור. המבקשים טענו כי סיכויי הצלחתם בערעור גבוהים וכי אי היענות לבקשה תגרום להם נזק כספי בלתי הפיך, שכן המשיב עלול להוציא את הכסף ולא יוכל להחזירו אם הערעור יצליח. מנגד, טען המשיב כי סיכויי הצלחת הערעור קלושים וכי אין למנוע ממנו ליהנות מפירות זכייתו לאלתר. הוא גם הצהיר כי יוכל להחזיר את הסכום במידת הצורך. בדיון בהחלטה נקבע כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. השופטת שוכנעה כי טענות המבקשים בנוגע לפרשנות הסכם הפרישה והחישובים שבוצעו ראויות להבהרה ולפיכך ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי יעוכב עד להכרעה בערעור. החלטה זו הותנתה בכך שהמבקשים יפקידו ערבות בנקאית או ערבות מוסכמת אחרת בשווי הסכום שנפסק בתוך 30 יום. המשיב גם לא נדרש לשלם הוצאות נוספות. לבסוף הונחה המזכירות לקבוע את מועד הדיון בערעור בהקדם האפשרי.