רע"פ 1510/21

תקציר

בשנת 2017 הוגש כתב אישום נגד מפקד משטרה צבאית צבאית, המייחס לו התעללות בחייל עצור. בית המשפט הצבאי המחוזי הרשיע את המבקש בחריגה מסמכות ובהתנהגות בלתי הולמת, אך לא בהתעללות, בהתחשב באופייה הקצר והלא חמור של האלימות. הן המבקש והן התביעה ערערו לבית המשפט הצבאי לערעורים, אשר קיבל את ערעור התביעה, הרשיע את המבקש בהתעללות וקבע כי מעשיו היו כרוכים באלימות ובהשפלה של עצור אזוק. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, מאחר שלא מצא עיוות דין מהותי. בית המשפט דחה גם את שאלתו המשפטית של המבקש בדבר הגדרת התעללות לפי חוק השיפוט הצבאי בשל נסיבות המקרה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי מחדלי חקירה לא פגעו בהגנתו של המבקש, שכן הוא זימן עדי הגנה שלא נחשפו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, וההחלטה הקודמת עמדה בעינה, המחייבת את המבקש לרצות עונש מאסר של עבודה צבאית. ההחלטה אישרה את הרשעתו של המבקש בהתעללות ודחתה את טענותיו בדבר מחדלי חקירה וההגדרה המשפטית של התעללות.