ת"א 58582-12-13

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של התובעת בשל אי עמידתה במועד שנקבע להפקדת תשלום בטוחה ובקשתה לדחייה. על פי המסגרת הרגולטורית והחלטות קודמות של בית המשפט, דינו של התובע להידחות. עם זאת, בית המשפט שיפר את מצבה של התובעת בכך שהגדיל את הסכום שתקבל בתמורה לפינוי הדירה לטובת האינטרס שלה. הדבר נעשה בהסכמת בא כוח הנאשם ואחיו. התובעת טענה כי אין מדובר בהסכם מצדה, אך בית המשפט ראה בכך פסק דין הדוחה את הערעור. טענותיה של התובעת בדבר ההודעה הקצרה ואי יכולתה להפקיד את הפיקדון לא היו נתמכות וסתרו את דבריה בדיונים קודמים. יתר על כן, כל תלונה פרוצדורלית על ההליך השיפוטי הייתה צריכה להיות מטופלת באמצעות ערעור ולא בתביעה נפרדת. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת התובעת כי הוטעתה, שכן מעשיה של התובעת עצמה ותמלילי השימוע שיקפו את הבנתה את ההשלכות. לבסוף, בית המשפט לא מצא פגם בהסכמת הנתבעת להגדיל את הסכום לפינוי התובע. לפיכך, התביעה נדחתה, וניתנה לתובע ארכה של ארבעה חודשים לפינוי הדירה. הוצאות לא נפסקו למי מהצדדים, בהתחשב במערכת היחסים הקודמת שלהם ובסכסוך הכספי המתמשך בבית המשפט לענייני משפחה.