בר"ע 62246-03-14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת מוסד לערעור על פסק דין שהעדיף משיב שערער על החלטת ועדת הערר (אי כושר). ועדת אי כושר קבעה בעבר כי המשיבה, שסבלה מליקויים רפואיים רבים ונכות משוקללת יציבה של 78%, לא איבדה מחצית מכושר ההשתכרות שלה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, מצא פגם בהחלטת הוועדה, והחזיר את התיק לעיון חוזר. המוסד טען כי החלטתה המקורית של הוועדה הייתה מוצדקת, ואילו המשיבה טענה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם מצבה הרפואי ונסיבותיה האישיות. עם זאת, לאחר בחינת הבקשה והחומרים הרלוונטיים, החליטה השופטת לדחות את בקשת המוסד למתן רשות ערעור. ההחלטה התקבלה בשל היעדר הנמקה מספקת והתחשבות במצבה האישי של המשיבה לרבות השכלתה, עברה התעסוקתי ותלונותיה הרפואיות. קביעת הוועדה כי המשיבה יכולה לעבוד במשרה מלאה ללא מאמץ פיזי מופרז לא הוסברה כראוי ולא עלתה בקנה אחד עם נתוניה האישיים. כתוצאה מכך, אושר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שחייב בחינה מחודשת של הוועדה, והמוסד חויב בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 1,500 ₪.