ת"א 25520-02-20

תקציר

המחלוקת בין התובעת לנתבעת נסובה סביב חוזה לשירותי שמירה במתחם התובעת. התובעת טענה כי הנתבעת לא ביצעה סיורים נאותים, בין יתר הפרות החוזה. הנתבעת טענה כי לא הייתה מחויבת חוזית לביצוע סיורים וכי נהלי העבודה מפורטים באופן ממצה בנספח ב' להסכם. השופטת בחנה ביסודיות את ההסכם ומצאה כי הנתבעת אכן מחויבת חוזית לבצע סיורים בהתאם לנוהלי התובעת, אשר פורטו במסמך נפרד. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת הפרה באופן עקבי את חובות הסיור שלה, למרות אזהרות חוזרות ונשנות מצד התובע. זאת ועוד, השופטת קבעה כי התנהלותה של התובעת לאורך כל ההתקשרות סתרה את טענתה הנוכחית להפרה יסודית מצד הנתבעת. התובעת חזרה והביעה את דעתה כי הכשלים בביצוע הסיורים מהווים הפרות רגילות, בהן טיפלה תוך ניכוי סכומים מתשלומי הנתבע או איום בכך. התנהלות זו, המייצגת בחירה ללכת בדרך שאינה סיום חוזה מיידי עקב הפרה יסודית, יחד עם היעדר הודעה במועד על הפרה כזו, מונעת מהתובע לטעון בדיעבד להפרה יסודית המצדיקה את הפיצוי המבוקש. עוד קבע השופט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לנזקים כלשהם שנגרמו לו כתוצאה ממעשיו של הנתבע. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת אינה זכאית לבצע הפחתות חד צדדיות מהתשלומים המגיעים לנתבעת, שכן הדבר אסור על פי ההסכם ואין כל ראיה להסכמה להפחתות אלה. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובעת מטעמים שונים והורתה לה לפצות את הנתבעת בגין הוצאותיה המשפטיות. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪, דבר המשקף את התארכות ההליכים המיותרת בשל עמדת הנתבעת. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 28.9.2023.