עת"מ 37647-07-13

תקציר

התיק סובב סביב הסכם פשרה בנוגע לארנונה על נכס. העירייה המשיבה דרשה מהעותרת מיסים נוספים, מה שהוביל את האחרונה לבקש הבהרות בעניין. שאלת המפתח הייתה האם חלו שינויים בנכס מאז הסכם הפשרה, שיצדיקו את דרישת העירייה. בית המשפט לא מצא כל ראיה לשינוי כלשהו בשטח הנכס או בשימוש בו, ובכך דחה את טענת העירייה. נקבע כי העירייה לא הצליחה להוכיח את השינויים הנטענים וכי הסכם הפשרה שיקף נאמנה את מצב הנכס באותה עת. כמו כן, דן בית המשפט בתנאים בהם תוכל העירייה לסגת מהסכם הפשרה. הודגש כי על הרשויות המינהליות לכבד הסכמים וכי נסיגה מהם היא מוצא אחרון. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים שאפשרו לרשויות להשתחרר מחוזים בשל שינויי נסיבות או עניין לציבור. עם זאת, במקרה זה לא נמצא שינוי קיצוני כזה בנסיבות. רצונה של העירייה לגבות את מה שהיא הגדירה כ"מיסי אמת" לא היווה הצדקה מספקת לסגת מההסכם, מה גם שלא הוכח כי ההסדר הנוכחי פוגע בקופה הציבורית. באיזון בין האינטרסים השונים הגיע בית המשפט למסקנה כי הסכם הפשרה צריך לעמוד על כנו ואין להשתחרר ממנו על ידי העירייה. בעקבות זאת נדחתה דרישת המס הנוספת של העירייה. המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של העותר.