ע"ע 14199-12-10

תקציר

במקרה שנדון בפני בית הדין האזורי בתל אביב, טענה המשיבה שעבדה בהשמת יהלומים עבור חברה כי תנאי עבודתה הורעו לאחר שהחברה הפסיקה לשלם דמי ביטוח עבורה. בית הדין פסק לטובתה, והכיר בכך שההפרשות שהופסקו היוו הרעה משמעותית בתנאי העבודה, מה שהצדיק את התפטרותה וזיכה אותה בפיצויי פיטורים. היא התייחסה לתשלומים במזומן שלא נרשמו בתלושי השכר שלה לצורך חישוב שכרה המגיע לה, דמי הבראה, דמי מחלה ודמי ביטוח שנוכו. אחריות אישית הוטלה על בעלי המניות והדירקטורים בחברה (המערערים 2 ו-3) בשל הימנעותם מהעברת כספים שנוכו לחברת הביטוח, תוך הרמת מסך ההתאגדות באופן חלקי בגין חיובים הקשורים סיבתיים. המערערים חלקו על כך, וטענו להיעדר קשר סיבתי בין התפטרות המשיב לבין אי תשלום הפרשות וחוסר עקביות בחישובי השכר. הם ערערו גם על תחולת צו ההארכה על פנסיות בסיסיות וטענו נגד תשלום ימי מחלה לאחר התפטרות. בית הדין לערעורים, בהסכמתו עם החלטות בית הדין האזורי, דחה את הערעור ותמך בקביעה כי אסור למעסיקים לנכות ניכויי שכר המיועדים לקופות גמל. פסק הדין העדיף אחריות נרחבת אך הכיר באחריות חלקית למערערים 2 ו-3, קבע את סכום פדיון החופשה על 31,584.50 ₪ ופסק למשיב הוצאות ערעור בסך 7,000 ₪. ההחלטה התקבלה סופית בהיעדרם של שני הצדדים, והמחישה את מחויבותו של בית הדין לשמירה על זכויות העובדים בתוך נוהלי שכר בלתי חוקיים.