רע"א 297/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לגבי משיב שהגיש תביעה לפיצויים לאחר שנפגע בתאונה. האירוע התרחש כאשר המשיב עלה על משאיתו של הנאשם כדי לכוון את הנהג בפריקת בלוקים לבניית ביתו. המשיב החליק ונפל בעת שניסה לצאת מהמשאית. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המשיב וקבע כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לאחר מכן הגישה מבטחת הנתבעת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, לה התנגד המשיב בטענה כי הבקשה הוגשה מעבר למועד האחרון. עם זאת, בית המשפט קיבל את הבקשה בשל מורכבות התיק והחגים שנפלו בתוך תקופת הערעור. בית המשפט החליט לדון בערעור, תוך שהוא מפעיל את סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי. המבטחת טענה כי גרסתו של המשיב לאירועים סותרת את הראיות וכי מעשיו אינם מהווים תאונת דרכים שכן הם נעדרי תכלית תחבורתית. המשיב טען כי מעשיו היו חלק מתהליך הפריקה ולכן הייתה להם מטרה תחבורתית. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי גרסתו של המשיב לאירועים לא הייתה מדויקת וכי עלייתו למשאית נועדה רק לכוון את שדה הראיה החסום של הנהג. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשאית שימשה אך ורק כ"זירת האירוע" וכי מעשיו של המשיב אינם מהווים תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. כתוצאה מכך התקבל הערעור, והחלטת בית משפט השלום בוטלה. תביעת המשיב לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נדחתה. בנוסף, חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 7.6.2010.