ה"פ 62983-10-20

תקציר

התיק סובב סביב בקשה לסעד זמני, אשר על פי תקנות סדר הדין האזרחי נדונה בדרך כלל בעל פה בנוכחות שני הצדדים. עם זאת, קיים חריג לכלל זה אם הבקשה נעדרת עילה, עוד לפני כניסת התקנות החדשות לתוקף. לבית המשפט יש סמכות טבועה לדחות בקשות כאלה ללא דיון. במקרה דנן, ביקש המבקש לבטל את ההוראות השיפוטיות הישירות שניתנו בהתדיינות בינם לבין המשיבים בבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט המחוזי פסק נגד המבקש בעניין זה, וגם ערעורו של המבקש לבית המשפט העליון נדחה. השופט קבע כי הבקשה שלפניהם נופלת לקטגוריה החריגה, שכן היא אינה מגלה עילה, מה גם שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הפך סופי ומחייב. השופט הדגיש כי אין להוציא צווים שיפוטיים סותרים במקרה זה. משכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה ללא דיון בעל-פה, שכן היא לא הצדיקה את הסעד המבוקש. השופט התייחס גם לפוטנציאל להמשיך ולפתח את החריג השיפוטי בהתאם לתכליות התקנות החדשות ולאופיו המתפתח של המשפט המקובל. הם הציעו להרחיב את החריג גם למקרים של ניצול לרעה של ההליך השיפוטי או חוסר תום לב פרוצדורלי ניכר, אך הכירו בכך שמדובר באמירות אגב בלבד שאינן נדרשות לצורך הכרעה במקרה זה. המבקש חויב לשאת בהוצאות שתי קבוצות המשיבים, כאשר ההחלטה תישלח לצדדים על ידי המזכירות.