פר"ק 2547-06-11

תקציר

פסק הדין מתבסס על חוק החברות, הקובע כי רישום המניות במרשם בעלי המניות מקים את זכות הבעלות, והמניות המדוברות אכן נרשמו על שם המשיב, חפציבה דיור. העותר, ניסים סגרון בע"מ, טען כי הרישום הוא רכושי בלבד ולא קנייני, אך השופט קבע אחרת. עוד נקבע בפסק הדין, כי הסכם ההפרדה בין העותרת למשיב לא קבע כי המניות יועברו רק עם פירעון מלוא התמורה, אלא עם העברת השיקים הנדחים, המהווים את קיום התנאי להעברת הבעלות. זאת ועוד, השופטת קבעה כי העותרת לא הוכיחה כי ביטלה את הסכם ההפרדה לפני קריסת חפציבה דיור, וגם אם שלחה מכתב ביטול, הרי שמאוחר יותר חזרה בה או הסכימה להפסיק את הליכי ההוצאה לפועל נגד המשיב. עוד טענה העותרת כי המניות היו צריכות להיות מוחזקות בידי המשיב בנאמנות או תחת תניית שמירת בעלות, אך השופט קבע כי הסכם ההפרדה אינו כולל כל התניה כזו, וממילא העותרת לא הביאה ראיות מספיקות להסכם בעל פה בעניין זה. לבסוף, דחה השופט את טענת העותר כי זכות ההשבה של המשיב היא חובה ולא קניינית, שכן לא היה צורך להכריע בסוגיה זו לאור הממצאים הקודמים. על סמך ממצאים אלה החליט השופט לדחות את הבקשה ואישר את הבעלות הקניינית במניות על ידי חפציבה דיור.