ת"א 13317-03-20

תקציר

התובע, דייר מוגן, לא שילם דמי שכירות ולא עמד בהסכם פשרה, מה שהוביל את רשות מקרקעי ישראל ועמידר לפתוח בהליכי פינוי. הנתבעת, אשר רכשה כדין את הנכס נשוא הדיירות המוגנת, ביקשה לפנות את התובע. התובע טען כי הנתבע אינו צד להסכם הפשרה ואין לו זכות לפנותו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת רכשה כדין את הזכות לפנות את התובע באמצעות חוק המחאת חיובים. יתר על כן, חוסר מודעותו של התובע להמחאת הזכויות לנתבע לא היה טענה תקפה, שכן חוק המחאת חיובים וחוק ההוצאה לפועל אינם דורשים את הסכמת החייב להמחאת זכויות נושים. גם הסכם הפשרה, עליו חתמה התובעת בעודה מיוצגת על ידי עורך דין, היה תקף ומחייב. בית המשפט דחה את בקשת התובע לצו מניעה זמני נגד הפינוי, תוך ציון השיהוי בהגשתו ואי עמידתו בתנאי הפשרה. היא ביטלה את צו המניעה הארעי שניתן ביום 21.3.2021, המאפשר לנתבעת להמשיך בפינוי, והורתה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת. ההחלטה הדגישה את ההפרות המתמשכות של התובע כדייר מוגן ואת אי עמידתו בהסכם הפשרה, והפינוי ייצא לפועל.