תפ"ח 1115/04

תקציר

הנאשם הורשע ברצח בכוונה תחילה וביקש עונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין, החל על מי שיכולתו להימנע ממעשים פליליים נפגעה באופן משמעותי בשל הפרעה נפשית חמורה. בית המשפט סיכם את העובדות שהובילו להרשעה, לרבות היסטוריית האלימות של הנאשם כלפי גרושתו, והמניע שלו לרצח שנבע מכעס על גירושיהם וסירובה להתפייס עמו. הנאשם טען להגנה עצמית ואי שפיות, ששניהם נדחו על ידי בית המשפט. שתי חוות דעת רפואיות שהגיש הנאשם תמכו בטענתו להקלה בעונש, אך בית המשפט העדיף את חוות דעתו של פסיכיאטר מחוזי שלא מצא קשר ישיר בין הפרעת האישיות החמורה של הנאשם לבין העבירה. בית המשפט קבע כי הנאשם לא הוכיח כי הפרעתו הנפשית פגעה באופן מהותי ביכולתו להימנע מביצוע הרצח, במיוחד נוכח האופי הרציונלי והמתוכנן של מעשיו. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות הקלה בעונש, נוכח התוקפנות והאלימות שהפגין הנאשם. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט שלא להפעיל את שיקול דעתו להטיל עונש מופחת וגזר על הנאשם מאסר עולם, כאשר תקופת המעצר נזקפת לזכותו.