ת"פ 44959-08-14

תקציר

הפרשה סובבת סביב עסקאות פיננסיות בין שתי חברות, שחר ומילומור. פרדי רובינסון, הדמות הדומיננטית, היו"ר והמנכ"ל של שתי החברות, מואשם לצד אורן דואדי, סמנכ"ל הכספים של מילומור, במשיכת כספים מחברת שחר - חברת אחזקות לא פעילה - ללא אישור, והעברתם למילומור, שנקלעה לקשיים תזרימיים. עסקאות אלה לא אושרו על ידי הגופים הנדרשים ולא דווחו בדוחות הכספיים של החברות, בניגוד לחוקי ניירות ערך. הסוגיות המרכזיות בהן נדרש בית המשפט להכריע היו: האם מנגנון התשקיף איפשר העברות כספים אלה; אם לא, האם עסקאות אלה היוו עסקאות חריגות בין חברה לבין בעל שליטה; האם למילומור הייתה זכות למשוך כספים על סמך אישור דירקטוריון שחר לקו אשראי של 30 מיליון שקל, שנדחה בהמשך; אם הייתה החלטה של דירקטוריון שחר לאשר ערבות בנקאית בלתי מוגבלת למילומור; האם רובינסון ניכס את כספו של מילומור לשימושו העצמי; האם רובינסון יכול לטעון לבורות על סמך ייעוץ משפטי; האם הייתה לדואדי זכות להסתמך על כך שרובינסון יציג את אישור ההעברות; האם הנתבעים ניסו להסתיר את ההעברות מרואי חשבון ורואי חשבון; האם ניתן להטיל על מילומור אחריות על פי תורת האיברים; והאם רובינסון הפריע לצדק. השופט מצא את הנאשמים אשמים בכל הסעיפים. הראיות הראו כי רובינסון ניהל מערכת ניהול מרכזית והיה מודע לחלוטין לאופי הבלתי מורשה של ההעברות. טענתו לאי ידיעת החוק והסתמכותו על ייעוץ משפטי נדחתה, וכך גם טענתו של דועדי בדבר הסתמכות על מצגי רובינסון. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי לא ניסו להסתיר את ההעברות, שכן הראיות הראו שלא עשו כן. בנוסף, השופט הטיל על מילומור את האחריות על פי תורת האיברים, שכן העבירות בוצעו על ידי "מוחו" ו"זרועותיו". לבסוף, בית המשפט מצא את רובינסון אשם בשיבוש הליכי משפט בכך שניסה לנסח הסכם בדיעבד המאשר את העברות הכספים וביקש מדואדי לקחת אחריות עליהן.