ע"א 58/73

תקציר

פסק הדין המדובר קשור להבטחת נישואין והפרה שבאה בעקבותיה, מה שהוביל לתביעת פיצויים. המשיב, גרושה שהכירה את המערער זמן קצר לאחר גירושיה, נכנסה להריון וילדה את ילדם. עם זאת, המערער חזר בו מהסכמתו להינשא ובמקומו מצא אישה אחרת. המשיב תבע בגין הפרת הבטחת נישואין וסיפק רשימה מפורטת של נזקים מיוחדים וכלליים. בית המשפט המחוזי פסק לה פיצוי בסך 12,000 ל"י מבלי לציין את פירוט הסכום. הערעור, שהוגש על ידי המערערת, ביקש להפחית את הסכום הנחשב מופרז, מה גם שהמשיב נישא בשנית. טענת המערערת התמקדה בקביעה כי אין להתחשב בנזקים מיוחדים הנובעים מההיריון, שכן הם אינם תוצאה ישירה של הפרת ההבטחה. עם זאת, השופט ברנסון חלק על כך וקבע כי ניתן לקחת בחשבון את ההשלכות של הפרת ההבטחה, לרבות הריון ולידה, בעת פסיקת פיצויים. בפסיקות קודמות בארץ ובחו"ל נדונו, כאשר השופט ברנזון ציין כי בעוד שהנושא הספציפי לא הוכרע במפורש, החלטות קודמות רמזו על התחשבות במצבים מיוחדים, לרבות הריון. בסופו של דבר, השופט דחה את הערעור וקבע כי הסכום, אף שהוא גבוה, אינו מופרז מספיק כדי להצדיק התערבות. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 750 ל"י. פסק הדין, שניתן ביום כ"א בתשרי תשל"ה (7.10.74), קבע כי הפיצוי שנפסק אכן יכול להוות את הוצאות ההיריון והלידה של המשיב, לרבות הפסדי השתכרות.