תמ"ש 22859-06-12

תקציר

במחלוקת על פירעון הלוואת משכנתא על דירה בבעלות משותפת בעקבות התמוטטות הנישואין, נדרש בית המשפט להכריע האם יש לסווג את חיוב המשכנתא כהון עצמי או מזונות. החזר המשכנתא החודשי היה הוצאה משמעותית, ושני הצדדים חיפשו פתרון חיובי. המבקש רצה שהאישה תשלם מחצית מההחזר החודשי, בטענה כי עושרה והכנסתה הגבוהה מאפשרים לה להרשות זאת לעצמה. בתוך כך, טענה אשת המשיב כי יש לדחות את הבקשה, בהתחשב בפירעון במסגרת חובות המזונות של המבקשת עבורה ועבור בנם הקטין. היא גם הצביעה על פערי ההשתכרות בין הצדדים וטענה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. פסיקות קודמות של בתי המשפט לענייני משפחה במקרים דומים הניבו תוצאות שונות, כאשר חלקם התייחסו לרכיב המשכנתא הן כהון עצמי והן כמזונות, בעוד שאחרים סיווגו אותו אך ורק כהון עצמי או מזונות, בהתאם לנסיבות. במקרה זה, בית המשפט הכיר בעלות הגבוהה של החזר המשכנתא ובפער בינה לבין שווי השכירות הפוטנציאלי של דירה דומה. בהתחשב בהכנסות הפנויות של שני הצדדים, בית המשפט הורה להם לפנות לבנק המשכנתאות כדי לדון בהפחתת התשלומים החודשיים או בהקפאתם לתקופה. אם יצליח, שני הצדדים יחלקו את העלות המופחתת באופן שווה. עם זאת, אם הבנק יסרב, המבקש יתרום מחצית ו-30% נוספים מחלקה של האישה לטובת המשכנתא, ואילו היא תישא ביתרה. בית המשפט אף הפציר בצדדים לדון ולגבש הסכם לפירוק הבעלות המשותפת בדירותיהם. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והעתק מפסק הדין היה אמור להישלח לעורכי הדין של הצדדים.